את המושג גיל המעבר, מנופאוזה, מכירות?
רוב הסיכויים שכן.
ההגדרה הרשמית של מנופאוזה (שהפירוש המילולי שלה הוא הפסקת הווסת) היא במלאת שנה מיום הוסת האחרונה אצל אישה. בעברית זכתה תקופה זו גם לשמות כמו גיל הבלות וחידלון – שמות המנציחים את הגישה שלפיה אובדן הפוריות של אישה מסמל סוג של נבילה, כשלון, אפילו מוות במובנים מסוימים. ואכן, מדהים לגלות שבחלק מספרי הלימוד בגינקולוגיה מופיע הנושא תחת הכותרת "הפרעות בפוריות" ולא כחלק מגינקולוגיה תקינה. זאת אף על פי שגיל המעבר הוא תופעה טבעית ותקינה הקיימת אצל כל הנשים. יתרה מזאת, נשים בגיל המעבר ואחריו מהוות נתח הולך וגדל מהאוכלוסיה בכלל, ומכוח העבודה בפרט.
למרות זאת, יש עדיין השתקה וסטיגמה סביב המנפאוזה, אשר מתוחזקות גם על ידי הנשים עצמן וגם על ידי א.נשי המקצוע. נדמה שאף תחום התמחות ברפואה לא ממש לוקח על עצמו את האבחון והטיפול בתופעות השונות שמאפיינות תקופה זו. התופעות הללו, שנובעות מירידה ברמות האסטרוגן בגוף האישה, נפרשות על פני מערכות גוף מרובות ושונות: גלי חום, הפרעות שינה, קשיי ריכוז, יובש וגינלי, עליה במשקל, שינויים במערכת השתן, ירידה במצב הרוח ועוד ועוד. מחד גיסא מדובר בתופעה טבעית נורמלית, ויש התנגדות של חוגים שונים למסגר אותה כמצב חולי, ומאידך גיסא יש נשים רבות הסובלות מהתסמינים עד כדי ירידה ממשית באיכות החיים ופגיעה בתפקוד. נשים אלו מוצאות עצמן פעמים רבות ללא מענה מתאים, היות שאין כתובת רפואית ברורה שאליה ניתן לפנות.
החדשות הטובות הן שבמקביל להשתקה ולהדרה של גיל המעבר, מתרחשת גם תופעה הפוכה בזכות שחקניות חשובות אחרות בשדה: בזכות אקטיביסטיות פמיניסטיות, חברות פמ-טק ורופאות.ים פורצי.ות דרך, ניתן לראות כיצד גיל המעבר מקבל יותר תשומת לב והמודעות אליו, הן מבחינה רפואית והן בכלל, הולכת וגדלה. נפתחות מרפאות ייעודיות, מוצעות תכניות הכשרה למטפלים.ות, והמידע במדיה החברתית ובאינטרנט עשיר ונגיש. גם ידועניות שונות מדברות על השפעות גיל המעבר ומעלות בכך את המודעות, ונראה כי אנחנו בדרך לשינוי אמיתי. ידוע כיום על מגוון טיפולים שיכולים לתת מענה ולשפר את איכות החיים של המטופלות, החל מאסטרוגן מקומי או סיסטמי, דרך תכשירים תרופתיים שונים וכלה בטיפולים ברפואה משלימה.
ומה לגבי גברים? מסתבר שיש תחום אשר זוכה אף לפחות תשומת לב ומודעות מגיל המעבר בנשים והוא גיל המעבר בגברים – אנדרופאוזה. גם כאן, מדובר בתהליך טבעי שמתרחש עם העלייה בגיל, ויש הטוענים כי אין בינו ובין תהליכי הזדקנות כל הבדל. מאידך, ישנם רופאים וחוקרים המתמחים בנושא ומסבירים כי ירידה ברמות הטסטוסטרון גורמת לסימפטומים שונים אצל גברים – עייפות, חולשה, ירידה בחשק המיני ובתפקוד המיני, הפרעות ריכוז, קשיי שינה, שינויים במצב הרוח ועוד. בניגוד לנשים, אצלן קיימת הפסקה של הווסת, אצל גברים למעשה לא נפסקת הפרשת הטסטוסטרון ולא נפסק הפריון. עם זאת, אצל גברים שסובלים מתסמינים ומירידה ברמות הטסטוסטרון, מתן טיפול בטסטוסטרון עשוי להביא לשיפור ניכר. אך המודעות לתופעה, כאמור, נמוכה הן בקרב הקהל הרחב והן בקרב א.נשי המקצוע ולכן גברים רבים לא יקבלו טיפול הולם לבעייתם.
ניתן לראות שחלק מהתסמינים משותפים לגיל המעבר בנשים ובגברים, וגם הטיפול הבסיסי דומה – טיפול הורמונלי- אסטרוגן לנשים וטסטוסטרון בגברים. אלא שבנשים יש עליה מתמדת במודעות ובמגוון שיטות הטיפול המתאימות לתסמינים השונים, ואילו בגברים אנחנו עדיין הרחק מאחור מבחינות אלו. מעניין לחשוב מהן הסיבות שגורמות לכך שבתחום הזה דווקא נשים זוכות ליותר מודעות ומענה מאשר גברים... האם יש לכן רעיון?
כתבה ד"ר ליאור שחר Leeor Shachar
מומחית ברפואת משפחה, סוציולוגית רפואית, פסיכותרפיסטית ומרצה למגדר. מזכירת החברה הישראלית לרפואה מודעת מין ומגדר.
